המשורר-פילוסוף היהודי בן המאה ה-14 זוכה לצייץ במאה ה-21 – על שם טוב בן יצחק אבן ארדוטיאל (Don Sentob de Carrion)

אתמול נכחתי בהרצאה של איליה גלאן (Ilia Galán) מאוניברסיטת קרלוס ה-III במדריד, שהתארח במכון סרוונטס. איליה הוא משורר וחוקר העוסק בפילוסופיה – הוא מתמחה באסתטיקה, ואת הדוקטורט שלו עשה על הפילוסוף הגרמני שלינג.

אלא שנושא ההרצאה שלו רחוק מהאסתטיקה הגרמנית, והוא הגיע אליו לגמרי במקרה. הוא מספר שביקר בכפר של בני משפחתו, קאריון דה לוס קונדס (Carrión de los Condes), בקהילת קסטיליה ולאון שבצפון ספרד. באחד משיטוטיו שם הוא פתאום שם לב לשמה יוצא הדופן של כיכר: "כיכר רבי שם-טוב". כששאל אנשים הוא נענה שמדובר באיזה חכם שחי שם פעם ועסק במוסר. גלאן מעיד על עצמו שהוא לא ממש נמשך לתחום האתיקה, אבל בכל זאת החליט לקרוא אותו.

גלאן מצא מהדורה שמציגה את הטקסט המקורי, שכתוב בספרדית עתיקה, לצד תרגום לספרדית עכשווית; הוא גילה שעל אותו שם-טוב נכתבו מאמרים ספורים בלבד, בצרפתית, גרמנית, אנגלית וספרדית, אך בעצם מדובר בהוגה נשכח לחלוטין, באופן שהוא מתאר כטרגי – בייחוד על רקע העבודה שמדובר בהוגה הראשון שהתפלסף בספרדית; כשנתקל בכתביו הרגיש שמצא אוצר, ושעליו לחשוף אותו לעולם – הן בספרד והן בארץ. אביא כאן את עיקרי הדברים שנשא גלאן, בתקווה שאהיה שותפה למאמציו להפיץ את שמו ומשנתו של שם-טוב, ולעורר בו עניין מחודש.

 

משה שם-טוב – הפילוסוף הראשון שכתב ספרדית

משה שם-טוב (לשמו יש כמה גרסאות: Sentob, Sento, Sem Tob de Carrion; ובעברית: שם טוב בן יצחק אבן ארדוטיאל), חי בקאריון דה לוס קונדס, כפי הנראה בין השנים 1290-1369. הוא חי בתקופה רבת תהפוכות, תקופה משופעת במלחמות אזרחים ובתחלופות שלטוניות. גלאן מספר שהיה יהודי, אך יש שאומרים שהיה מומר. כתביו של שם טוב הם מעין פתגמים או משלים העוסקים במוסר, ומנוסחים בצורה פיוטית. הפילוסופים או התיאולוגים הנוצרים באותה תקופה כתבו לטינית, ואילו שם טוב כתב ספרדית, ולמעשה הוא הראשון שעוסק בפילוסופיה בשפה הספרדית. כפי הנראה יש ארבעה עותקים של כתב היד המקורי, והוא תורגם לגרמנית, לצרפתית ולספרדית עכשווית בלבד.

איליה גלאן מפרסם כעת את "מקורות הפילוסופיה בספרד – עיון מחודש בהגות היהודית של שם-טוב" (Origenes de la Filosofía en Español: Actualidad del pensamiento hebreo de Santob) – ספר ראשון העוסק כולו בפילוסופיה של שם-טוב, כפי שהיא באים לידי ביטוי בספרו "משלי מוסר" (Proverbios Morales).

 

רעיונותיו

הפילוסופיה של שם-טוב מושפעת מאפלטון, אריסטו, הרמב"ם, וסיפורי התנ"ך. גלאן מדגיש שרבים הסיכויים שכלל לא הייתה לו גישה לטקסטים של הוגים נוספים, בשל נדירותם של הספרים באותה תקופה ונידחות המקום שבו פעל (ניתן היה למצוא ספרים אז רק במנזרים). רעיונותיו משופעים במקוריות ויוצאים דופן לתקופתו. ניתן למצוא בהם אלמנטים שלא נראו כמותם בפילוסופיה של ימי הביניים, ואילו כיום הם נפוצים מאוד: צורת דיון דיאלקטית, ורלטביזם אתי ואסתטי פוסטמודרני-כמעט, שנכתב בתקופה אבסולוטיסטית לחלוטין. בספרו הוא עוסק בטווח רחב של תחומים – החל באתיקה (העושר המוביל לשחיתות, ביקורת על השלטון, ניתוח של סוגי עונג שונים), דרך פילוסופיה של הלשון (בודק את גבולות המילה וכוחה) ועד אסתטיקה ("עייפות הצורות"). הפילוסופיה שלו אולי כתובה באופן פיוטי, אך יש בה משהו פרקטי, הוא מחפש בפילוסופיה את הדרך לשרוד.

שם-טוב שחי בתקופה רבת תהפוכות, רואה בעולם מקום כאוטי ולא רציונלי, ולפיכך – הכל תלוי בנקודת המבט של מי שחושב. הכל משתנה כל הזמן, אין דבר יציב תחת השמש, מלבד הדבר הקבוע היחיד – האל. אך גם את האל כל אחד רואה אחרת.

שם-טוב מטיל ספק בלוגיקה, ובהרמוניה של העולם – בניגוד למה שהיה מקובל, בעקבות ההשפעה הניכרת של הפילוסופיה היוונית בימי הביניים. אין ביטחון בדבר, אין דוגמות (בניגוד גמור להגות ימי הביניים) – רעיונות שכיום מוכרים לנו ממחשבת המזרח.

בכתביו מופיע גם הרעיון הנפוץ באותה תקופה של גלגל המזל – יום אחד אתה למעלה, יום אחד – למטה.

בעיניו של שם-טוב אין דבר מוחלט – אין טוב מוחלט, רע מוחלט, יופי או כיעור מוחלטים. האדם הוא תמיד עירוב של רוע וטוב. מה שחשוב הוא הגישה שלנו, כוונתנו, והיא זו המעידה אם המעשה שעשינו הוא טוב או רע.

יחד עם זאת, ברור שמה שיש כאן, בעולמנו, הוא לא הדבר האמתי.

 

סיבות לנשכחותו

לעובדה ששם-טוב הוא הוגה נשכח, שלא מוכר בספרד והמחקרים שנערכו עליו ספורים, מונה גלאן מספר סיבות. ראשית, התקופה שבה הוא כותב היא תקופה רבת תהפוכות, והוא גם לא חי במרכז תרבותי-אינטלקטואלי. גם יהדותו יכולה להסביר במידת מה את נשכחותו. כמו כן, בתקופה מאוחרת יותר, במאה ה-17 עד המאה ה-19 המחשבה האירופית עסקה בעיקר בפילוסופיה המבוססת על היגיון ושכל, והגות המבוססת על פיוט – נדחתה. סיבה נוספת שמונה גלאן היא השפה – הטקסט כתוב בספרדית עתיקה, של ימי הביניים, שחוקרים כיום מתקשים להבינה. במאה ה-20 שבים ומתעניינים בו, אך בשל מכשול השפה הוא היה מושא להתעניינותם בעיקר של פילולוגים יותר מאשר פילוסופים. באופן כללי טוען גלאן כי התרבות הספרדית מאופיינת ביתר-ביקורת-עצמית, הרסנית, לטענתו של גלאן; הדבר בא לידי ביטוי פעמים רבות בהתעלמות או שכחה של כותבים ספרדים, וגילויים מחדש דווקא על ידי תרבויות אחרות שמצאו בהם עניין מחודש.

גלאן רואה בעובדה שאיש לא מכיר את שם-טוב בספרד כיום פשוט טרגדיה.

 

ובעברית? ניסיון ראשוני לגישוש בילוש

נראה שהמודעות להגותו של שם-טוב בישראל נמצאת במצב עגום לא פחות מזה שבספרד. כשניסיתי למצוא מידע על שם-טוב, לא מצאתי כמעט דבר; אפילו ערך בוויקיפדיה העברית אין לו.

באתר המוקדש לתערוכת "לשון מאספמיה – 500 שנות ספר בלדינו" (אוצר: אבנר פרץ) מצאתי עוד עובדה מעניינת: כפי הנראה במאה ה-15 נעשתה "לדיניזציה" של היצירה הזו. היא הועתקה לאותיות עבריות, וכתב היד נמצא בגניזה הקהירית, דבר המעיד על כך שהטקסט בלדינו שרד את הגירוש והיווה חלק מהמטען התרבותי של המגורשים לאימפריה העות'מנית.

במאגר של מערכת הספריות הרצליה (!) מצאתי קישור עם שמו לעותק של הספר "השירה העברית בספרד ובפרובאנס", בעריכת חיים שירמן, שהתפרסם במוסד ביאליק, 1954. עוד לא זכיתי להציץ בספר, אך ייתכן שמפורסמים בו שירים שכתב שם-טוב בעברית.

מסתבר שבעברית התפרסם ספר אחד פרי עטו של שם-טוב (כאן תחת השם: ר' שם טוב בן יצחק ארדוטיאל הוא דון סנטו דה קריון): "מעשה הרב (מלחמת העט והמספריים)" (ההדירו עם מבוא ופירושים: יהודה ניני ומאיה פרוכטמן, בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, תש"ם).  מסקירת הספר עולה ששם-טוב חיבר בעברית גם את "ים קוהלת", ו"ריבונו של עולם", וכן תרגם מערבית לעברית את "מצוות זמניות".

ומה ששיעשע אותי במיוחד: מישהו פתח לשם-טוב חשבון טוויטר, כך שהמשורר-הפילוסוף היהודי מהמאה ה-14 מצייץ מפתגמיו בתחילת המאה ה-21.

מודעות פרסומת