המשורר-פילוסוף היהודי בן המאה ה-14 זוכה לצייץ במאה ה-21 – על שם טוב בן יצחק אבן ארדוטיאל (Don Sentob de Carrion)

אתמול נכחתי בהרצאה של איליה גלאן (Ilia Galán) מאוניברסיטת קרלוס ה-III במדריד, שהתארח במכון סרוונטס. איליה הוא משורר וחוקר העוסק בפילוסופיה – הוא מתמחה באסתטיקה, ואת הדוקטורט שלו עשה על הפילוסוף הגרמני שלינג.

אלא שנושא ההרצאה שלו רחוק מהאסתטיקה הגרמנית, והוא הגיע אליו לגמרי במקרה. הוא מספר שביקר בכפר של בני משפחתו, קאריון דה לוס קונדס (Carrión de los Condes), בקהילת קסטיליה ולאון שבצפון ספרד. באחד משיטוטיו שם הוא פתאום שם לב לשמה יוצא הדופן של כיכר: "כיכר רבי שם-טוב". כששאל אנשים הוא נענה שמדובר באיזה חכם שחי שם פעם ועסק במוסר. גלאן מעיד על עצמו שהוא לא ממש נמשך לתחום האתיקה, אבל בכל זאת החליט לקרוא אותו.

גלאן מצא מהדורה שמציגה את הטקסט המקורי, שכתוב בספרדית עתיקה, לצד תרגום לספרדית עכשווית; הוא גילה שעל אותו שם-טוב נכתבו מאמרים ספורים בלבד, בצרפתית, גרמנית, אנגלית וספרדית, אך בעצם מדובר בהוגה נשכח לחלוטין, באופן שהוא מתאר כטרגי – בייחוד על רקע העבודה שמדובר בהוגה הראשון שהתפלסף בספרדית; כשנתקל בכתביו הרגיש שמצא אוצר, ושעליו לחשוף אותו לעולם – הן בספרד והן בארץ. אביא כאן את עיקרי הדברים שנשא גלאן, בתקווה שאהיה שותפה למאמציו להפיץ את שמו ומשנתו של שם-טוב, ולעורר בו עניין מחודש.

 

משה שם-טוב – הפילוסוף הראשון שכתב ספרדית

משה שם-טוב (לשמו יש כמה גרסאות: Sentob, Sento, Sem Tob de Carrion; ובעברית: שם טוב בן יצחק אבן ארדוטיאל), חי בקאריון דה לוס קונדס, כפי הנראה בין השנים 1290-1369. הוא חי בתקופה רבת תהפוכות, תקופה משופעת במלחמות אזרחים ובתחלופות שלטוניות. גלאן מספר שהיה יהודי, אך יש שאומרים שהיה מומר. כתביו של שם טוב הם מעין פתגמים או משלים העוסקים במוסר, ומנוסחים בצורה פיוטית. הפילוסופים או התיאולוגים הנוצרים באותה תקופה כתבו לטינית, ואילו שם טוב כתב ספרדית, ולמעשה הוא הראשון שעוסק בפילוסופיה בשפה הספרדית. כפי הנראה יש ארבעה עותקים של כתב היד המקורי, והוא תורגם לגרמנית, לצרפתית ולספרדית עכשווית בלבד.

איליה גלאן מפרסם כעת את "מקורות הפילוסופיה בספרד – עיון מחודש בהגות היהודית של שם-טוב" (Origenes de la Filosofía en Español: Actualidad del pensamiento hebreo de Santob) – ספר ראשון העוסק כולו בפילוסופיה של שם-טוב, כפי שהיא באים לידי ביטוי בספרו "משלי מוסר" (Proverbios Morales).

 

רעיונותיו

הפילוסופיה של שם-טוב מושפעת מאפלטון, אריסטו, הרמב"ם, וסיפורי התנ"ך. גלאן מדגיש שרבים הסיכויים שכלל לא הייתה לו גישה לטקסטים של הוגים נוספים, בשל נדירותם של הספרים באותה תקופה ונידחות המקום שבו פעל (ניתן היה למצוא ספרים אז רק במנזרים). רעיונותיו משופעים במקוריות ויוצאים דופן לתקופתו. ניתן למצוא בהם אלמנטים שלא נראו כמותם בפילוסופיה של ימי הביניים, ואילו כיום הם נפוצים מאוד: צורת דיון דיאלקטית, ורלטביזם אתי ואסתטי פוסטמודרני-כמעט, שנכתב בתקופה אבסולוטיסטית לחלוטין. בספרו הוא עוסק בטווח רחב של תחומים – החל באתיקה (העושר המוביל לשחיתות, ביקורת על השלטון, ניתוח של סוגי עונג שונים), דרך פילוסופיה של הלשון (בודק את גבולות המילה וכוחה) ועד אסתטיקה ("עייפות הצורות"). הפילוסופיה שלו אולי כתובה באופן פיוטי, אך יש בה משהו פרקטי, הוא מחפש בפילוסופיה את הדרך לשרוד.

שם-טוב שחי בתקופה רבת תהפוכות, רואה בעולם מקום כאוטי ולא רציונלי, ולפיכך – הכל תלוי בנקודת המבט של מי שחושב. הכל משתנה כל הזמן, אין דבר יציב תחת השמש, מלבד הדבר הקבוע היחיד – האל. אך גם את האל כל אחד רואה אחרת.

שם-טוב מטיל ספק בלוגיקה, ובהרמוניה של העולם – בניגוד למה שהיה מקובל, בעקבות ההשפעה הניכרת של הפילוסופיה היוונית בימי הביניים. אין ביטחון בדבר, אין דוגמות (בניגוד גמור להגות ימי הביניים) – רעיונות שכיום מוכרים לנו ממחשבת המזרח.

בכתביו מופיע גם הרעיון הנפוץ באותה תקופה של גלגל המזל – יום אחד אתה למעלה, יום אחד – למטה.

בעיניו של שם-טוב אין דבר מוחלט – אין טוב מוחלט, רע מוחלט, יופי או כיעור מוחלטים. האדם הוא תמיד עירוב של רוע וטוב. מה שחשוב הוא הגישה שלנו, כוונתנו, והיא זו המעידה אם המעשה שעשינו הוא טוב או רע.

יחד עם זאת, ברור שמה שיש כאן, בעולמנו, הוא לא הדבר האמתי.

 

סיבות לנשכחותו

לעובדה ששם-טוב הוא הוגה נשכח, שלא מוכר בספרד והמחקרים שנערכו עליו ספורים, מונה גלאן מספר סיבות. ראשית, התקופה שבה הוא כותב היא תקופה רבת תהפוכות, והוא גם לא חי במרכז תרבותי-אינטלקטואלי. גם יהדותו יכולה להסביר במידת מה את נשכחותו. כמו כן, בתקופה מאוחרת יותר, במאה ה-17 עד המאה ה-19 המחשבה האירופית עסקה בעיקר בפילוסופיה המבוססת על היגיון ושכל, והגות המבוססת על פיוט – נדחתה. סיבה נוספת שמונה גלאן היא השפה – הטקסט כתוב בספרדית עתיקה, של ימי הביניים, שחוקרים כיום מתקשים להבינה. במאה ה-20 שבים ומתעניינים בו, אך בשל מכשול השפה הוא היה מושא להתעניינותם בעיקר של פילולוגים יותר מאשר פילוסופים. באופן כללי טוען גלאן כי התרבות הספרדית מאופיינת ביתר-ביקורת-עצמית, הרסנית, לטענתו של גלאן; הדבר בא לידי ביטוי פעמים רבות בהתעלמות או שכחה של כותבים ספרדים, וגילויים מחדש דווקא על ידי תרבויות אחרות שמצאו בהם עניין מחודש.

גלאן רואה בעובדה שאיש לא מכיר את שם-טוב בספרד כיום פשוט טרגדיה.

 

ובעברית? ניסיון ראשוני לגישוש בילוש

נראה שהמודעות להגותו של שם-טוב בישראל נמצאת במצב עגום לא פחות מזה שבספרד. כשניסיתי למצוא מידע על שם-טוב, לא מצאתי כמעט דבר; אפילו ערך בוויקיפדיה העברית אין לו.

באתר המוקדש לתערוכת "לשון מאספמיה – 500 שנות ספר בלדינו" (אוצר: אבנר פרץ) מצאתי עוד עובדה מעניינת: כפי הנראה במאה ה-15 נעשתה "לדיניזציה" של היצירה הזו. היא הועתקה לאותיות עבריות, וכתב היד נמצא בגניזה הקהירית, דבר המעיד על כך שהטקסט בלדינו שרד את הגירוש והיווה חלק מהמטען התרבותי של המגורשים לאימפריה העות'מנית.

במאגר של מערכת הספריות הרצליה (!) מצאתי קישור עם שמו לעותק של הספר "השירה העברית בספרד ובפרובאנס", בעריכת חיים שירמן, שהתפרסם במוסד ביאליק, 1954. עוד לא זכיתי להציץ בספר, אך ייתכן שמפורסמים בו שירים שכתב שם-טוב בעברית.

מסתבר שבעברית התפרסם ספר אחד פרי עטו של שם-טוב (כאן תחת השם: ר' שם טוב בן יצחק ארדוטיאל הוא דון סנטו דה קריון): "מעשה הרב (מלחמת העט והמספריים)" (ההדירו עם מבוא ופירושים: יהודה ניני ומאיה פרוכטמן, בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, תש"ם).  מסקירת הספר עולה ששם-טוב חיבר בעברית גם את "ים קוהלת", ו"ריבונו של עולם", וכן תרגם מערבית לעברית את "מצוות זמניות".

ומה ששיעשע אותי במיוחד: מישהו פתח לשם-טוב חשבון טוויטר, כך שהמשורר-הפילוסוף היהודי מהמאה ה-14 מצייץ מפתגמיו בתחילת המאה ה-21.

על "שעה חופשית" של ארקולה ליסרדי

ארקולה ליסרדי נולד ב-1951 באורוגוואי. הוא התחיל לפרסם רק ב-1995, כשהיה בן 44, ומאז פרסם כבר 15 ספרי פרוזה. בתחילה אף אחד לא ידע מי הוא, נפוצה שמועה שהוא כבר מת. בהמשך התגלה שמדובר בבעל חנות ספרים מוכר ממונטווידיאו, אבל גם אני לא יודעת את שמו המלא. ליסרדי הוא שם העט שבחר לעצמו.

מקובל להציג אותו כסופר של ספרות ארוטית, אבל אני חושבת שהכותרת הזו של "ספרות ארוטית" עלולה להטעות, כי בראש ובראשונה מדובר בספרות טובה, ובספר אינטליגנטי וכיפי.

הספר "שעה חופשית" שיצא לאור באורוגוואי ב-2007, ובארץ לפני כמה חודשים בהוצאת "זיקית" הנהדרת, הוא בעצם חלק מטרילוגיה שכתב ליסרדי, שעוסקת בחוסר נאמנות. מה שאהבתי בספר במיוחד הוא המתח שנבנה לאורכו – אמנם אין בו הרבה דרמה, ובכל זאת הקוראים נשארים סקרנים ודרוכים לראות מה הדבר הבא שיקרה בין שתי הדמויות הראשיות, אירינה ואנדרס. יש הרגשה שליסרדי עושה ניסוי: הוא לוקח גבר ואישה; הוא נשוי באושר והיא – ממש לא, מפגיש ביניהם במקום העבודה ובודק מה יכול לקרות ביניהם.

התחושה הזאת של הקוראים, שלא ברור מה יהיה הצעד הבא של הדמויות, נובעת בין היתר מכך שליסרדי קופץ מהתודעה של אירינה לזו של אנדרס, כך שאנחנו מקבלים את נקודת המבט של שתי הדמויות לאותה סיטואציה, והן כמעט תמיד שונות לחלוטין זו מזו ומפתיעות.

מה שהיה מאתגר במיוחד הוא למצוא בעברית מילים שקשורות בסקס, והקושי הגדול, כרגיל, היה עניין המשלב. זה משהו שאני נתקלת בו בכל תרגום, אבל מסתבר שבתחום הסקס העניין קיצוני. בעברית יש או מילים גבוהות מדי, שאנחנו ממעטים להשתמש בהן (פין, פות), או מילים במשלב נמוך, גס, סלנג שהוא מאוד ישראלי (ולכן לא מתאים לתרגום, שאמור להעביר סיטואציה שמתרחשת במקום אחר), או מאוד עכשווי ויש סיכוי שייעלם בקרוב (לתקוע, לטחון, לתקתק). אחת מהתוצאות של ההתלבטויות האינסופיות שלי היא קובץ המכיל רשימה ארוכה של כל המילים והביטויים העבריים הקשורים בסקס.

חשוב לי להדגיש, כפי שליסרדי עושה באחרית הדבר, שלא מדובר בספר פורנוגרפי, אלא בספר ארוטי, המנסה להתמודד באומץ עם תחום די מרכזי בחיים שלנו, אבל לגמרי לא מטופל, באופן ישיר, מהנה ואינטליגנטי.

"שעה חופשית" בהוצאת זיקית

"שעה חופשית" בהוצאת זיקית

לשמחתי הרבה הספר התקבל יפה בקרב הקוראים בארץ, והוא שהה מספר שבועות ברשימת רבי המכר של חנויות הספרים העצמאיות. עד כה נדפסו ממנו שלוש מהדורות.

הנה כמה מהביקורות על הספר:

"מה ההבדל בין רומן אירוטי לפורנוגרפיה", קרן דותן, הארץ, 17.9.13

"שעה חופשית: הרבה יותר מ-50 גוונים", יותם שווימר, ynet

"נקודת מגע", יונתן אמיר, ישראל היום, 20.9.13

"ביקורונת – על שעה חופשית", לי פלר, טיים אאוט, 24.9.13

"'שעה חופשית': הגוונים שבין אירוטיקה לפורנוגרפיה", מיה סלע, הארץ, 12.10.13

"בפעם הבאה שיש לכם שעה חופשית", עדנה אברמסון, הרפובליקה הספרותית, 8.10.13

"סקס בעברית", ריקי כהן, סלונה, 30.9.13

"טוב שמישהו יודע על זה", רעות בן יעקב, מרפסת, 2.9.13

"הצעה לספר", טל גולדשטיין, מגפון, 4.9.13

"הרבה יותר מחמישים גוונים: על 'שעה חופשית' מאת ארקולה ליסרדי", אנשי הספר

ביקורת של נוריתה, נוריתה, 13.8.13

ביקורת ספרותית על שעה חופשית, דרורה גרופה (חמדת), 28.8.13

ביקורת ספרותית על שעה חופשית, ויויאן, סימניה, 18.9.13

על "שעה חופשית" באתר זיקית

שיטת פומודורו לניצול הזמן

אחת ההרצאות שדווקא פספסתי בכנס של MET הייתה של אוליבר שואו, שהציג את "שיטת פומודורו" לניצול הזמן.

מדובר בשיטה חביבה ויעילה למדי שעוזרת לאנשים חסרי משמעת עצמית שאמורים לעבוד מהבית. באתר המוקדש לשיטה אפשר למצוא כל מיני עזרים ועניינים – טיימר מעוצב, ספר על השיטה, ואפילו קורסים בנושא.

אבל בתכלס, כל אחד יכול פשוט לאמץ את העיקרון, ולנצל טוב יותר את זמן העבודה. השיטה בגדול היא כזאת:

  • בחרו משימה שעליכם לבצע.
  • כוונו טיימר (או שעון מעורר) לעוד 25 דקות. בזמן הזה אתם מתחייבים להתרכז אך ורק במשימה שלכם. זה אומר בלי להציץ בפייסבוק, בלי לצייץ בטוויטר ובלי לענות לטלפונים.
  • בתום 25 דקות קחו הפסקה של 5 דקות.
  • חזרו על התהליך עוד שלושה מחזורים.
  • אחרי ארבעה מחזורים כאלה – הרווחתם הפסקה של חצי שעה.

עדכון:

אצלי זה עבד יופי, עד שהרגשתי שאני לא זקוקה עוד למסגרת הזאת. לפני כשבוע פגשתי מכרה שסיפרתי לה על השיטה לפני מספר חודשים. היא קפצה עליי בשמחה ואמרה שזה שינה את חייה, שהיא סוף סוף מצליחה לשבת ולכתוב את התזה שלה כמו שצריך. 

על כנס המתרגמים של MET בספרד

לפני כחצי שנה נתקלתי בפרסום של כנס של אגודה שמעולם לא שמעתי עליה, MET. האמת היא שזו הייתה גחמה של רגע, ציפתה לי תקופה בת מספר חודשים של עבודה מאומצת ועומס בחיים בכלל, והחלטתי להירשם, ולו רק כדי שיהיה לי משהו לצפות לו אחרי שיעבור הלחץ.

קשה להאמין, אבל כמו כל דבר גם התקופה המאומצת חלפה, ונסעתי, מלווה בבן זוגי. טסנו לברצלונה, ושם, בתחנת הרכבת, נפגשנו עם עוד כעשרה משתתפים (למעשה, עשר משתתפות) כדי לנסוע ברכבת ביחד לפובלט שבמחוז טרגונה בספרד.  שם, 125 ק"מ מערבית לברצלונה, בתוך מתחם של מנזר, התקיים הכנס, והתארחנו במלון החדש שהוקם במתחם.

המנזר בפובלט

המנזר בפובלט

לא ממש ידעתי למה לצפות. אני הייתי מסתפקת בשינה טובה, אוכל משובח ונוף מרהיב. אלא שהכנס, שכותרתו הייתה "שפה, תרבות וזהות" התגלה כהזדמנות נפלאה לשפר ולרענן מיומנויות שונות (סדנה לתרגום טקסטים הקשורים באמנות, למשל), לקבל השראה (דיון על תרגום משותף של שתי מתרגמות-חברות של רומן בלשי מספרדית לאנגלית; פרויקט לתרגום-המון [תרגום רב-משתתפים] של שירה) ולהרחיב את הדעת (השוואת תרגומים של הספר  "Tristes Tropiques" של קלוד לוי-שטראוס; הרצאה על תרגום והתרבות השלישית; והרצאה נוספת על המתרגם כדרגומן).

שערי המנזר

בנוסף לפן המקצועי, ולא פחות חשוב ממנו, הכרנו בכנס אנשים מכל רחבי אירופה (ואפילו מאוסטרליה, מקנדה ומערב הסעודית! כפי שניתן להבין, לא ממש מתעקשים על הים תיכוניות של ה-Mediterranean). ולמתרגמים, זה לא עניין של מה בכך. עבודת התרגום עצמה נעשית לרוב בחדר העבודה מול המחשב, לבד. כנסים מעין אלה מאפשרים להכיר עמיתים ולהרחיב את מעגל הקשרים המקצועיים, לדון בסוגיות תרגום שונות (שבדרך כלל לא מעניינות אף אחד אחר…), ולהוות מעין קבוצת-תמיכה.

מתרגמים הביאו תצלומים של חדרי העבודה שלהם

מתרגמים הביאו תצלומים של חדרי העבודה שלהם

בעקבות המפגשים עם מתרגמים אחרים ורבים כל כך, הבנתי שבעצם לרוב המתרגמים יש סיפורי חיים מעניינים במיוחד; בדרך כלל מדובר באנשים שהגרו ממולדתם, או שהם בנים למהגרים. כך למשל, פגשתי את מרי-אלן, שנולדה בטקסס אבל חיה בספרד ואף הקימה את האגודה; את מריאן, שנולדה במיסיסיפי אבל חיה כבר שלושים שנה ברומא; את בתה, עמליה, שגדלה ברומא אבל למדה בבית ספר אנגלי, וגרה כבר שלוש שנים בברלין; את סטיוארט, היהודי הנוסף בכנס (הם בכל מקום!), שגדל בלונדון אבל עבר למונטריאול; ואת לדה, שנולדה ועדיין מתגוררת בקרואטיה, והיא בעלת כישרון יוצא דופן לשפות.

מעבר לכנס עצמו, השתתפנו בפעילויות נוספות, כמו צפייה בכוכבים, סיור בתוך המנזר, טעימת יינות וטיול בסביבה, בנוף יפהפה.

אולם התפילה במנזר

אולם התפילה במנזר

אני מקווה מאוד שאצליח להשתתף גם בכנסים הבאים – כדי לשמור על כושר מקצועי, ברור, אבל גם כדי לפגוש את החברים החדשים שהכרתי, לשנות אווירה ולקבל השראה. ובקיצור, אם יש לכם הזדמנות – סעו!

סתיו אירופאי

סתיו אירופאי